מי אני?

​

כל חיי אהבתי לרקוד.

מאז ומעולם, ברגע שיש מוסיקה ברקע הגוף שלי פשוט מגיב לקצב והתנועה מתעוררת בגוף. לא משנה באיזה מצב פיסי או רגשי אני נמצאת, משהו בי נהיה קליל, מחייך, חי...

בהיותי ילדה ובהמשך כנערה, התנסיתי ורקדתי מגוון רחב של סגנונות מחול: בלט קלסי ומודרני כמובן, ג'אז, פלמנקו, סטפס, קרקטר... על אף שמאוד אהבתי לרקוד, לא הייתי אף פעם מהרקדניות הבולטות במבין הבנות- לא הייתי ב(תת) משקל הנכון, לא היה לי מספיק "פויינט" ולא ממש הצלחתי להיכנס לתבנית הנוקשה של הריקוד הקלסי. כך עם השנים הריקוד פינה מקומו למסלול חיים "בטוח" יותר (לפחות כך חשבתי). למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית, התחתנתי, ילדתי שני בנים אהובים ועסקתי במשאבי אנוש בחברות היי-טק. נכנסתי למירוץ החיים והריקוד הפך למשהו משני למדי בחיי, לזכרון של חלום ילדות בלתי ממומש.

בסוף שנת 2008 באופן מקרי התוודעתי לשיעור Nia במכון הכושר בו התאמנתי. זה היה רגע עוצמתי שצרוב בזכרוני גם היום. בבת אחת הרגשתי שוב את אותה התרגשות מפעמת בגוף, שמחה טהורה מילאה אותי וידעתי שהפעם אסור לי להרפות. שמצאתי משהו אמיתי, עוצמתי! משהו נדיר! הרגשתי כאילו המציאו את התנועה הזו במיוחד בשבילי - תנועה שחולשת על המישורים הפיסי, רגשי ורוחני בד בבד. זה היה מעבר לריקוד. זו היתה התרוממות נפש. התנעות זרמו בגוף בצורה טבעית, אורגנית ממש, המוסיקה הייתה מדהימה, הרגשתי מחוברת לכל ומחוברת לעצמי! הקול הפנימי אמר שזה מה שעליי לעשות. קודם כל בשבילי ואח"כ בשביל כל מי שרוצה להרגיש חי ונינוח בתוך העור שלו. מאותה חופשת לידה כבר לא חזרתי לעולם הארגוני. נרשמתי לקורס החגורה הלבנה, הקורס שהכשיר אותי להיות מורה לNia. מאז אני במסע גוף-נפש מופלא. במשך השנים המשכתי במסלול החגורות עד החגורה השחורה דאן 1 (First Degree Black Belt), למדתי הוראת פילאטיס, קונטאקט, אינפרוביזציה בתנועה, הנחיית קבוצות,  לימודי פילוסופיה, ימימה והכשרות נוספות שתומכות בהתפתחות שלי כאדם וכמורה. אני מלמדת במסגרות שונות ומגוונות: בשיעורים קבועים בחיפה והסביבה, בסדנאות ובסופי השבוע, בפסטיבלים וכנסים בארץ ובעולם.

אני מודה בכל יום מחדש על השימחה שהתנועה הביאה לחיי ועל האפשרות לחלוק את החוויה הזו עם האנשים הנפלאים שאני פוגשת בדרך. 

​