לכבד את הגוף באמצעות נשימה

לכל אחד מאתנו הגוף הייחודי רק לו. לכל אחד מאתנו נתונים פיסיים שונים אשר מכתיבים טווח תנועה משתנה, גמישות ונקודות חוזק שונות: טיפוסי גוף וצורות שונות, צרכים שונים, צורות שונות של תקשורת דרך הגוף, פילוסופיות תנועתיות שונות. אם נכבד את הנתונים שלנו תוך היכרות עם טיפוס הגוף שאנחנו, תוך כבוד למוגבלויות שלנו והערכה לאפשרויות שלנו, נתפתח מהר יותר והסיכוי לפגיעה עצמית יקטן. אם נדע ונכבד את הצרכים הייחודיים לנו, הם יכוונו אותנו במסלול בטוח אל המקום בו אנחנו רוצים בסופו של דבר להיות.

כאשר אנחנו משתמשים בשפה המחברת בין הגוף והתודעה, אנחנו יכולים לנשום טוב יותר, לנוע טוב יותר, להרגיש ולהיראות טוב יותר. ההצעות הבאות נועדו להוביל את הגוף והנשימה לעבר הרוח הייחודית של כל אחד/ת מאתנו  תוך חיבור לתחושות פיסיות ושימוש בדמיון:

• בעוד נשאף אוויר פנימה, נחוש את הצלעות מתרחבות לצדי החדר עד שהם נוגעות בעדינות בקירות. בו בזמן, נחווה את התארכות עמוד השדרה שלנו כאילו היה עץ זקוף המתארך אל השמיים.

• בעוד אנו נושמים, נאפשר לנשימה לעורר תנועות עדינות לאורך השדרה ובתוך האגן. נגיב בתנועה בחלקי הגוף השונים – שדרה, אגן, חזה וראש – על מנת להרגיש את האוויר עובר דרכינו. נחוש את החיבור בין הנשימה התנועה.

• בעוד אנו שואפים ונושפים, נאריך את הנשיפה כאילו הייתה התו האחרון בשיר. נשים לב כיצד השאיפה קורית באופן טבעי, ללא מאמץ. נאריך את הנשיפה על ידי הוצאת צליל או טון. נחוש את המתיחה מתוך ליבת הגוף ונחוש את שרירי בית החזה שלנו עובדים בעוד אנו נושפים למשך פרק זמן נמשך. מבחינה אנרגטית זה כמו לאפשר לנשיפה לרכב על הצלילים המשתחררים החוצה.

• ננשום ונחוש את האוויר בתוכנו כמו כפות ידיים המעסות את האיברים הפנימיים שלנו. נקבל את האנרגיה המרפאת של נשימה אוהבת הנוגעת בנו מבפנים.

• ננשום פנימה כאילו אנו שואפים את הנינוח האהוב עלינו. נאפשר לניחוח לחדור אלינו באיטיות.

• ננשוף ונשחרר כל רגש או אנרגיה אשר מונעים מאתנו להיות נוכחים באופן מלא, פתוח וחי לרגע הזה. נחוש את המרווחים בין המפרקים נפתחים, מאפשרים יותר מרחב תנועה וביטוח עצמי.

• ניקח פנימה אנרגיה בזמן שאיפה ונשחרר אנרגיה, את כולה, בזמן נשיפה. נהיה מודעים לכך שבכל פעם שאנו שואפים אנו מקבלים חמצן חדש ונקי.

• נדמיין את הנשימה שלנו בצבע. בזמן השאיפה נדמיין את צבע הנשימה ממלא את כל חלל בית החזה כלפי מעלה וכלפי מטה. נדמיין את עצמות הבריח שלנו נדחפות בעדינות על ידי הצבע.

• כאשר הריאות שלנו מתרחבות ומתכווצות עם כל שאיפה ונשיפה, נדמיין את הצלעות שלנו נעות כמו אקורדיון, נסגרות עם הנשיפה ונפתחות עם השאיפה. נהנה מתחושת המתיחה מבפנים החוצה.

• נדמיין שליבת הגוף היא ליבה של פרח. כאשר אנחנו שואפים, היא נפתחת באופן מלא וניתן להריח את הניחוח שלה. כאשר אנחנו נושפים, הפרח נסגר לאיטו ואנו חשים בעלים שלו נסגרים סביב הלב. אנו משוחררים. נוציא אויר ונכנע לחוויית השחרור.